אופניים ככלי לאחר לחימה

בחזרתי מהלחימה בחאן יונס, מצאתי את עצמי שואל: "האם אני באמת בסדר?"הרגשתי טוב, אבל הנושא של פוסט-טראומה ריחף מעל כל מי שלחם. כחובש, אני מכיר את התרופה הכי יעילה: לדבר ולשתף. לא להשאיר דברים בפנים.

ניסיתי. התחלתי לדבר. אבל האמת? רק כשישבתי עם מילואימניקים אחרים – אנשים שחוו את אותם אתגרים – הצלחתי להרגיש שאני באמת יכול להיפתח.

שם נולד הרעיון של קבוצת רכיבה למילואימניקים.אני גר באזור מדהים, מלא בשבילים וסינגלים מושלמים לרכיבה. הבנתי שהאופניים יכולים להיות לא רק דרך להירגע וליהנות מהטבע, אלא גם כלי מדהים ליצירת חיבורים. זו הזדמנות לתמוך אחד בשני ולמצוא משמעות חדשה יחד.

פניתי למועצה האזורית מטה יהודה, והם התלהבו מיד. תוך זמן קצר התחלנו לגבש את הרעיון, לפרסם, ובמפגש הראשון כבר התחיל להיווצר משהו מיוחד.

מה קרה בטיול הראשון שלנו?התחלנו רגוע – רכיבה קצרה על כביש, מעבר לשבילי עפר, וסיום בסינגל מקסים. אחרי הרכיבה, התיישבנו יחד סביב ארגז בירות של מבשלת שפירא (תודה על התמיכה הנהדרת!) ושיתפנו חוויות.

דיברנו על החיים בזמן הלחימה ועל האתגרים שבחזרה לשגרה. החיבור היה מיידי. פתאום, בלי מאמץ, נוצר מקום שבו אפשר לדבר באמת, להקשיב, ולהרגיש שאנחנו לא לבד.

וזו רק ההתחלה.אני בטוח שיש כאן משהו עם פוטנציאל אמיתי – גם לחיבור, גם לריפוי. נמשיך לעדכן על הדרך שלנו, ואם אתם מכירים מילואימניקים שזקוקים למקום כזה, נשמח שיצטרפו אלינו!