איך רכיבת אופניים עזרה לי לחזור לשגרה

כשחזרתי מהלחימה בחאן יונס, מצאתי את עצמי יושב בסלון, בוהה ושואל: "האם אני באמת בסדר?"הרגשתי טוב, אבל הנושא של פוסט-טראומה ריחף מעל כל מי שחוזר משם. כחובש, אני מכיר את הנוהל: לדבר, לשתף, לא להשאיר בבטן.

ניסיתי. דיברתי עם אשתי, עם הורים בגן של הבת, אבל רק כשישבתי עם מילואימניקים אחרים – אנשים שחווים את אותם אתגרים – הרגשתי שאני באמת מצליח להיפתח.שם הבנתי שצריך סביבה כזו. מקום שבו אפשר לדבר, להרגיש שייכות וגם פשוט להיות.

כך נולד הרעיון של קבוצת רכיבה למילואימניקים.

אני גר בהרי ירושלים, מוקף שבילי רכיבה ונופים עוצרי נשימה. הבנתי שאופניים הם לא רק כלי מהנה ומרגיע, אלא גם דרך לחבר אנשים. כלי שמייצר מקום שבו אפשר לשחרר ולחזור לשגרה – יחד.

מפה לשם, הקמתי עמותה, השגנו תרומת אופניים, ופניתי למועצה האזורית מטה יהודה. הם התלהבו מהרעיון, ותוך זמן קצר גיבשנו את הקבוצה, פרסמנו, וכבר במפגש הראשון התחיל להיווצר משהו מיוחד.

אז מה קורה מאז?

אנחנו נפגשים מדי שבועיים, רוכבים יחד בשטח, צוברים חוויות ונקשרים. הרכיבה משחררת, אבל הבירות שבסוף – הן שמאפשרות לנו לדבר באמת.

מדברים על חוויות מהלחימה, על האתגרים שבחזרה לשגרה, על המשפחה ועל החיים בכלל. בחלק מהמפגשים אנחנו משלבים תכנים טיפוליים, ובחלק פשוט נהנים מרכיבה בטבע.

וזו רק ההתחלה.

עמותת "מסע ביחד" פועלת להרחבת המיזם למועצות נוספות בארץ, עם כיוונים לימי עיבוד של לוחמים ולעבודה בחוות חוסן. המלחמה אולי נרגעה, אבל הדרך שלנו לתמוך בעצמנו ובחברים עוד ארוכה.

מעוניינים להצטרף לקבוצה?

או אולי לארגן יום עיבוד למחלקה שלכם?צרו איתנו קשר והצטרפו למסע. 🚴‍♂️